החלטה בתיק בש"א 3242/02

עניינה של בקשה זו הוא ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה כנגד המבקשות (להלן: "ליגט" או "המבקשות") , שניתן לקופת חולים כללית (בבש"א 572/02) (להלן: "המשיבה" או "כללית"), בגין תביעתה כנגד יצרניות הסיגריות בארה"ב ובישראל.

רקע עובדתי

1.         בשנת 1998 הוגש כתב תביעה כנגד המבקשות ואחרים. ביום 5.2.02, שלוש וחצי שנים לאחר הגשת כתב התביעה, ביקשה המשיבה, במעמד צד אחד, היתר המצאה אל מחוץ לתחום למבקשות ולנתבעות חוץ האחרות.

ביום 24.2.02 ניתן ההיתר, במעמד צד אחד, וביום 20.10.02 הגישו המבקשות, יחד עם הנתבעות האחרות, בקשה לביטול היתר ההמצאה.

            ביום 16.2.04 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה, בבקשות שהוגשו על ידי מספר נתבעות (בש"א 1628/03, בש"א 1686/03, בש"א 2685/03), שלא למחוק על הסף את התביעה.

טענות המבקשות

2.         לטענת המבקשות, אין בבקשת המשיבה פירוט של עובדה כלשהי הקושרת אותה לייצור או שיווק סיגריות בישראל. לדבריה, היא אינה בעל דין דרוש, היות שכבר בשנת 1978 מכרה את זכויותיה לחברת PHILIP MORRIS והפסיקה לחלוטין את פעילותה בישראל. כמו כן, אף לפני כן חלקה בשוק הסיגריות בישראל היה זעום ביותר.

2.1       כן, לטענתן, הבקשה להיתר המצאה הוגשה באיחור בלתי סביר (שלוש וחצי שנים לאחר הגשת כתב התביעה), וחצי שנה לאחר החלטתו של כבוד השופט ע' חבש, מתאריך 26.7.01, לפיה הייתה רשאית להגיש הבקשה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כל זאת בשל הדרך ה"עקלקלה" לטענתה, בה ניסתה המשיבה להמציא את כתב תביעתה למבקשות. לדבריהן, נסיון המצאה למשווק אשר כבר תקופה ארוכה אינו בקשרים עם המבקשות אינו יכול להוות צידוק לשיהוי זה. כן, לא היה גילוי של עובדות חדשות אשר לא היו ידועות בשנת 1998. לבסוף טוענות הן, כי מו"מ לקראת הסדר אינו טיעון שניתן להעלותו, ובטח כאשר לא פורט מתי נערך ומשך הזמן שנמשך.

2.2       לטענתה, תצהירו של מנכ"ל התובעת, מר זאב וורמברנד, מסתמך על הסעיפים השונים בכתב התביעה, עליהם חוזר המצהיר כלשונן, ללא כל נופך או ידיעה משלו, בהתבססו על "יעוץ משפטי שקיבל", בצורה כוללנית. הדבר אינו מראה על עצמאות ידיעתו של המצהיר.

2.3       כן לטענתה, דחיית הבקשה למחיקה על הסף אינה מקנה היתר המצאה אוטומטי למשיבה אם אין מתקיימים התנאים שבתקנה 500 לתקנות. לדבריהן, תקנות 500(6) ו 500(7) דורשות כי יסודות העוולה ייעשו בישראל, ולא כך הדבר. לעניין תקנה 500(10) טוענות המבקשות כי הן אינן בעלי דין דרושים להליך זה, כאמור לעיל.

2.4       מבחינה מהותית, טוענות המבקשות, אין למשיבה מלכתחילה עילה תקפה. עילתה סוברגטיבית, תלויה בניזוק ספציפי ואיננה עצמאית. תביעה גורפת לגבי מאות אלפי מבוטחים עלומים, היעדרו של מעשן מסוים כלשהו, העדר פרטים מזהים ביחס למזיק-ניזוק-נזק, העדר קשר סיבתי בין טיפול במעשן מסוים לבין הסיגריה שעישן ומתוצרת מי הייתה ובין מעשה ומחדל של מי מהמבקשות, מונעת עילה נזיקית והיעדר מעמד של תובע בנזיקין.

לטענתה, המעמד של ניזוק נשלל מהמשיבה מכוח הדין הקובע כי הזכות העומדת לה כלפי המזיק היא רק זו המועברת אליה על ידי הניזוק, קרי ללא זכות ומעמד עצמאי משלה, זאת מכוח ההסדר בסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"). לפי הסדר זה אין הכרה במיטיב כגון חברת ביטוח כניזוק. המיטיב אינו יכול לבוא בתביעה ישירה וגורפת נגד כל מזיקי מבוטחיו, משום שמעמד כפול ובו זמני כניזוק וכמיטיב בגין אותו נזק נטען, הוא בלתי אפשרי. כמו כן, מעמדו של מיטיב נובע מחובתו לפי חוזה או חוק להיטיב את הנזק כנגד פרמיה שהוא גובה, ואינו נזקי במהותו. לפיכך אין למשיבה מעמד עצמאי, שכן היא תלויה בתביעתו של הניזוק.

בעניין זה מוסיפות המבקשות וטוענות, כי לכללית עילה רק מכוח דוקטורינת         ה- LMS(Market Share Liability), אולם מאחר שכללית עצמה טוענת כי אין היא מבססת את תביעתה על עילה זו, הרי שאין לה כלל עילה.

מהותה של דוקטורינה זו נדונה בבש"א (ירושלים) 1628/03 Philip Morris USA Inc . מבקשות בבש"א 1628/03הנתבעות 1א', וב', וג) נ' שירותי בריאות כללית. תק-מח 2004(1), 4435. כך כתבתי שם:

"ניתן, איפוא לסכם ולומר כי במקרים של עוולה המונית, כאשר קיים חוסר מידע, ולא ניתן לשייך מעוול מסוים לניזוק מסוים, על מנת להגשים את הרעיון הבסיסי כי המעוול חייב לתקן את מצבו של מי שניזוק על ידו, הטלת אחריות קיבוצית על כל יצרני הסיגריות לפי נתח השוק שלהם, ומידת הסיכון שגרמו, תהווה פתרון הולם לעקרונות הצדק המתקן ותגשים את המטרה ההרתעתית של דיני הנזיקין. ברם, היישום מחייב גמישות ויצירתיות, מתוך חיפוש מטרת החוק".(שם, עמ' 4452)

2.5       לאור האמור, טוענת המבקשות, כי המשיבה הדגישה בבקשתה את העילה בגין עשיית עושר, שהוצנעה בתביעתה המקורית, ברם גם עילה זו אינה מהווה עילה שכן חובת ההשבה על פי חוק זה חלה כאשר לא חלה על מוציא ההוצאה חובה שבדין, מה שאין כך בענייננו, בהיות כללית חבה על פי דין לטפל במבוטחיה.

2.6       לעניין ההתיישנות, טוענות המבקשות כי מאחר והתביעה הומצאה להן רק בשנת 2002 הרי שנזקים אשר התגלו לפני שנת 1995 התיישנו. לכך מוסיפות המבקשות וטוענות, כי טענת כללית, שלא חלה התיישנות בעניין זה, מאחר והיא לא ידעה את העובדות כהוויתן לאור התרמית של יצרניות הסיגריות, אינה רלוונטית, כי אף אם היתה תרמית הרי שנעשתה כלפי הצרכנים ולא כלפי הכללית, וכן כללית לא פירטה מתי נודע לה המידע האמיתי.

לסיכום, טוענת המבקשות, נפלו בבקשה פגמים מהותיים, בבקשת ההיתר, בתצהיר, ובמהות הבקשה.

טענות המשיבה

3.         לטענתה, נעשו נסיונות רבים להמציא את התביעה לגורם כלשהו בארץ, אשר שיווק את הסיגריות של המבקשת, אולם גורם זה טען כי אין הוא יותר נציגן של המבקשות. כמו כן, נעשה נסיון להגיע עם המבקשות להסדר דומה לזה שהגיעו בארה"ב.

3.1       באשר לטענת השיהוי, בערעור שהוגש בנושא (ע"א 1295/00) הוחלט על ידי כבוד השופט ע' חבש כי המשיבה רשאית להגיש בקשה להיתר המצאה לפי תקנה 500 לתקנות. לכן, לטענתה, אין בסיס לטענת שיהוי.

3.2        באשר לתצהיר, טוענת המשיבה, בקשתה להיתר נתמכה בתצהירו של הסמנכ"ל, שכיום הוא המנכ"ל, שהצהיר כי העובדות ידועות לו מתוך ידיעתו האישית. רק תצהיר ריק מתוכן או שטענותיו הופרכו אינו יכול לתמוך בבקשת המצאה. בנוסף, המבקשות לא הגישו תצהיר מצידן, לתמיכה בבקשתן לביטול היתר ההמצאה. שתיקתן מהווה ראיה לכך שביצעו את כל המעשים המיוחסים להן כמופיע בכתב התביעה ובתצהירו של מנכ"ל המשיבה.